טרק 4 ימים באוסטריה
סיפור דרך של טרק ספונטני באוסטריה עם רן ובלי אורלובסקי שבחר להציע נישואין. מזל טוב גיבור!
| תאריך הטיול | September 2025 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
הקדמה
אני, רן ואורלובסקי אמרנו שצריך חו״ל והחלטנו שטרק באירופה זה הכיוון. אלון החליט לעשות אלון ולקראת המועד של רכישת הכרטיסים החליט לפוצץ את העניין ובמקום זה לטוס עם מאיה להציע לה נישואים. מה אני אגיד לכם…סדרי עדיפויות בחיים… בכל מקרה כבר באותו היום אני ורן היינו עם כרטיסי טיסה לאוסטריה לקראת טרק עיירות שלא תוכנן עד הסוף.
עם הרבה תקווה, חששות ממזג אוויר גשום, מעט מאוד תכנון והרבה מאוד זרימה - עלינו על המטוס.
יום ראשון
התוכנית שלנו נכון לעכשיו היא לנחות בוינה, קצת השלמות של קניות לקראת הטרק, לדפוק שניצל וינאי, וזהו בערך. יש לנו רעיון לא כל כך ברור למסלול, ואנחנו די זורמים בקטע הזה עם כוונה להתייעץ עם אנשים שם שיעזרו לנו לסדר את המסלול. אין לנו אפילו מלונות לשאר הימים בגלל שאנחנו לא יודעים איפה נסיים כל יום. קצת מזכיר את גיאורגיה. אבל אני ממש לא דואג - אין לי ספק שיהיה טיול מצויין וזה מסיבה אחת מאוד פשוטה - שנינו בראש טוב. נחתנו בוינה שכבר מההתחלה האירה לנו פנים - תכננו לשלם איזה 32 יורו למונית ובמקום זה מצאנו רכבת שהגיעה ישירות עד תחנה שלנו תוך רבע שעה ועוד ישבנו במחלקה ראשונה, למרות שהפקח קלט אותנו אבל הביא לנו חיוך ששידר שקלטתי אותכם אבל תתפנקו. המלון שלנו חמוד ומקסים והכי חשוב - נמצא מטר מהתחנת רכבת שנגיע אליה מחר על הבוקר. כשהתקרבנו למעלית לכיוון החדר שלנו ראינו בחורה צעירה שמנסה להסתיר את העובדה שהיא לוחצת בחוזקה על הכפתור שסוגר את הדלת כדי. מניוקית קטנה זאתי. נכנסנו כמו גדולים ואיך שהקארמה חזרה לה בפרצוף - היא לא הצליחה ללחוץ על הכפתור לקומה שלה. אני הבנתי שכדי ללחוץ צריך קודם להצמיד את הכרטיס אז עשיתי את זה ולחצתי על הקומה שלי. הסתכלתי עליה בנחמדות ושאלתי אם היא רוצה שאלחץ גם עבור הקומה שלה. היא אמרה שכן. אחרי שלחצתי הבאתי לה מבט ואמרתי לה ״that’s on the house”. הגלגול עיניים שלה עליי היה כל כך חזק שאני חושב ששמעתי אותו. אני ורן נקרענו במעלית וזאת הייתה הבדיחה של היום. אני בכלל מהר מאוד הבנתי שהאנשים פה הם לא מהסוג שיעזרו לך לתקן פנצ׳ר וזה מאוד הזכיר לי את הטיול בגרמניה שגם אותו עשיתי עם רן לפני איזה שנה והאנשים שם היו מאותו מפעל - אולי מנומסים אבל מאוד קרים. שם שמתי לעצמי מטרה לנסות להוציא חיוך מהרובוטים האלה ואני שם לעצמי פה את אותה המטרה. אז אחרי שהתמקמנו בחדר הבנו שאנחנו רעבים אז יצאנו למסעדה נחמדה שהליצן לנו עליה בקבלה. קיווינו לשניצל ווינאי שזכור לי לטובה אבל לא היה אחד שלא עשוי מחזיר, אז הסתפקתי בהמבורגר נחמד. כשחזרנו התיישבנו על מנת לארגן את המסלול של הימים הבאים. לקח לנו לא מעט זמן עד שהגענו להחלטה בגלל שיש לא מעט גשם באיזור שתכננו להיות בו. החלטנו לבסוף להמשיך עם המסלול המקורי, רק שנחליף את הימים האחרונים בעיירה גראץ שאוהדי לא הפסיק לדבר עליה ושאם יהיה גשם נאלץ להתמודד. לא הזמנו שום מלון לשאר הטיול ובכנות גם המסלול למחר לא באמת סגור לגמרי. אנחנו די בונים על זה שנסגור דברים מחר בזמן הנסיעה ברכבת ואולי גם באיזה דלפק של מלון שניכנס אליו מחר כשנגיע לעיירה Mariazell. מה כבר יכול להשתבש?
יום שני
את היום פתחנו עם שעון מעורר ל7 בבוקר והכנת סנדוויצ׳ים, שבשעות הקרובות יתגלה לנו כמה היינו זקוקים להם. תפסנו את הרכבת של חמישה ל8 שיוצאת מוינה ומגיעה לMariazell אחרי 3 שעות ועצירת ביניים אחת. עדיין לא הייתה לנו שום תוכנית למה אנחנו עושים שם אבל ידענו שיהיה טוב. אחרי שעלינו על הרכבת השנייה התיישבנו באחד הקרונות והתכוונו להתחיל לתכנן את היום, אבל חבורת ילדים רעשנים גרמה לנו לעבור מקום. תוך כדי שאנחנו מחפשים מקום לשבת בו סדרנית נחמדה עזרה לנו למצוא מקום שלא שמור מראש ותוך כדי התחלנו לדבר איתה קצת. מפה לשם יצא שדיברנו איתה משהו כמו חצי שעה והיא פשוט עזרה לנו לארגן את כל המסלול טיול של היום ושינתה לנו את כל התכנון ככה שנרד 4 תחנות לפני Mariazell ונעשה את הדרך עד לשם ברגל. באמת שאני לא יודע איך היינו מסתדרים בלעדיה. אז באמת ירדנו בתחנה שהיא המליצה וכבר מהרגע הראשון שהבנו שאנחנו באמצע חור תחת שאין כלב ברדיוס 10 קילומטר מאיתנו והשקט שאפף אותנו היה על גבול המלחיץ. הטפטוף שלאט לאט התחלנו להרגיש גרם לנו להבין שכדאי שנוציא כבר מעכשיו את החליפת גשם והכיסוי למוצילה. התחלנו לצחוק על זה שאם אורלובסקי היה פה איתנו הוא לא היה מפסיק להתלונן על כמה מר גורלנו, ובהתחשב בעובדה שאני 50 אחוז שם נטו כי הוא אמר שהוא מפוצץ את הטיול הזה הרגשתי צורך, ואם היה שותף מלא אליו, לשלוח בקבוצה שפתחנו יום קודם ביחד איתו תמונות פיקטיביות מטיולים קודמים שלנו את הנופים כדי שידע מה הוא מפספס. אין כמו לעבוד על אורלובסקי, באמת אחת מהנאות החיים. התחלנו את המסלול שלנו ובהתחלה חשבנו שאנחנו מספיק מנוסים בשביל להסתדר רק על פי השילוט והסימונים בצד הדרך. זה רחוק מלהיות המצב והמזל שלנו שהבנו את זה מהר. רן הוריד אפליקציית ניווטים מעולה בשם maps.me שהכווינה אותנו דרך כל השבילים שגוגל מפות אפילו לא שמע עליהם. הדרך הייתה מאוד מעוננת אבל זה לא מנע מאיתנו להתפעל מהטבע הירוק והבתולי של אוסטריה. לפעמים זה הרגיש לנו שמרוב שאנחנו לבד בדרך, שזאת פעם ראשונה שיש תיירים במסלול הזה. משום מקום ראינו פתאום כמה אלפקות יושבות להן בכיף בחצר של איזה אוסטרי, ככה בסבבה שלהן. שנינו תהינו איך זה הגיוני שיש שם לכל תושב איזה 8 קילומטר רבוע של שטח ובתל אביב משלמים 8 אלף לפני חשבונות על דירת חדר וחצי שבורה מעל הדאנג׳ן. בהמשך ראינו מרחוק משהו שהיה נראה כמו שלט יום הולדת 60 ענק, שמתחתיו יושבת איזה סבתא על כיסא ומחזיקה סלסלה. תוסיפו לזה אווירה קודרת של מזג אוויר מעורפל וקיבלתם סצנה קלאסית של סרט אימה. ככל שהתקרבנו יותר הבנו שהדמות שיושבת על הכיסא באמת נראית כמו בן אדם ואני התחלתי להילחץ. כשכבר היינו מרחק של כמה מטרים הבנו שמדובר בבובה, שהצמידו לפנים שלה תמונה של אישה מבוגרת. משהו באמת חולני שההסבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו (שעדיין הזוי בעיניי) הוא שהאישה הזאת מתה ועושים לה הקדשה לכבוד היום הולדת שהיה אמור להיות לה. אחרי שתירגמנו את השלט בגרמנית התברר שהאנשים החולניים האלה אשכרה ככה חוגגים לסבתא שלהם יום הולדת והאישה הזאת לגמרי בחיים! אני לא מצליח להבין איזה מין מוח מעוות יכול לחשוב לעצמו לעשות באמצע החור הזה דבר כזה מקריפ. אז כמובן שעשינו שם תמונה (רן עשה, אני לא מוכן שהיא תרדוף אותי) והתקדמנו הלאה במסלול. הגענו לעיירה הראשונה בדרך ליעד שלנו ואמרנו לעצמנו ״הוו, סוף סוף קצת ציוויליזציה, קצת אנשים, נוכל לשבת במסעדה בשעה טובה״. מסתבר שיש קטע לא ברור שבימי רביעי הכל באיזור הזה סגור. זה כבר משהו שאני באמת לא מבין. ועוד אחר כך כששאלנו אנשים לגבי זה אמרו לו כן ברור מה אתם מצפים, זה יום רביעי הכל סגור. כאילו שזה איזה ידע כללי. באחת העיירות בדרך ראינו סופר ורצינו להיכנס להצטייד בכמה חטיפים, אז נכנסנו פנימה וכמובן שלא הייתה שם נפש חיה. ראיתי שיש עמדה של קופאית וסורק ברקודים, אמרתי לרן ״שמע עזוב שטויות תביא לי את כל הדברים, אני מסדר אותנו״ הוא היה בטוח שאני צוחק אבל הוא היה בשוק שראה שאני אשכרה מסתדר עם הקופה בגרמנית ומעביר את כל המוצרים ועוד מעביר את הכרטיס בסוף. מאותו הרגע הבדיחה של היום הפכה לזה שהכל במדינה הזאת זה בשירות עצמי - אין אף נפש חיה ברחוב אלא רק תשתית ותסדר בעצמך מפה. גם הבנו תוך כדי המסלול שכל הדברים שהבטיחו לנו - הרכבל, קארטינג ועוד כל מיני דברים פשוט לא קיימים - אבל תמונות ענקיות שלהם בדרך זה יש בשפע. כאילו לא צריך להשקיע באשכרה לבנות את מה שהבטחנו לכם אם מספיק שתגיעו ותראו שלט ענק של רכבל אבל בלי הקטע של הרכבל. זה יפה מאוד. לרן התחילה לכאוב הרגל לקראת הסוף וזה לא כל כך התחבר לי עם כל הסיפורי קרוספיט 7 פעמים ביום שהוא עושה. הגענו למלון שתיכננו להזמין, אך קיווינו שיתנו לנו מחיר טוב יותר פנים אל פנים, מה שמאוד לא קרה, וגרם לנו להיות בסיטואציה המפגרת שהבחור בקבלה עומד מולי ואני נכנס לבוקינג מול הפרצוף שלנו ומזמין את אותו החדר שהוא הציע ב10 יורו פחות. האמת אחלה חדר, קצת קטן אבל אין תלונות. יצאנו לסיבוב בעיירה שכמובן גם היא סגורה היום כי יום רביעי, אבל בכל זאת נכנסנו לבזיליקה ה״מפורסמת״, לאיזה מאפייה ולסופר לקנות פירות. עשינו את כל הסיבובים האלה בעיקר כדי לשרוף זמן עד שהמסעדה היחידה בעיירה הזאת תיפתח בשעה 5. אכלנו סוף סוף את השניצל הווינאי שהיינו חמים עליו, אבל גילינו בסוף שהמלצר עקץ אותנו במחיר עם כל מיני שיט שהוא דחף לנו (ריבת דובדבנים ב10 יורו, ברצינות גבר?) מה שפגע לו אנושות בטיפ שהוא קיבל. חזרנו למלון, אני ראיתי את כל הנציגות הישראליות באירופה (מכבי) מייצגת את המדינה עם תיקו מאופס ומכובד מול פאוק ״אנטישמיים״ סלוניקי ואם בזמן הזה שנצ לו יופי יופי. מחר החלטנו ללכת לגראץ שאוהדי לא הפסיק לדבר עליה ונקווה למזג אוויר שיאיר לנו קצת יותר פנים.
יום שלישי
קמנו בבוקר כשהתוכנית הייתה בגדול להגיע לגראץ ולעשות את המסלול שאוהדי שלח לנו יום קודם כדי להכיר קצת את העיר. משום מה היה לנו הרושם המוטעה שזה עיירה קטנה אבל מסתבר שזאת העיר השנייה הכי גדולה באוסטריה. אבל כשבאנו לצאת מהמלון שלנו במריאזל, קרן שמש לא צפוייה תקפה אותנו וגרמה לנו לשנות תוכניות. בנינו על מזג אוויר אפור וקודר כמו שהתרגלנו כבר עד עכשיו והשמש שפתאום נגלתה הכריחה אותנו לצאת למסלול סביב אגם Erlaufsee. האמת - שהיה לי ברור שכל פעם שנזרום ונשנה כיוון ביחס לתכנון המקורי דברים טובים יקרו, וככה באמת היה. הדרך לשם הייתה די קלילה וראינו בדרך כמה פרות וסוסים ואפילו את המגרש כדורגל הנטוש של הקבוצה המקומית. אני לא מצליח להבין איך יכול להיות שבמגרש כל כך יפה אין ילדים שמשחקים בו 24/7. כנראה שאין עלייך כטבמים איראניים וטילי שיוט חותמים על בסיס יומיומי אתה לוקח דברים כמובן מאילו. האגם עצמו סיפק לנו נוף מרגיע ושקט לא הגיוני, באמת שלא ברור לנו איך יכול להיות שאנחנו לא רואים אף תייר שעשה מסלול שדומה לשלנו עד כה. החלטנו בחזור לרוץ חזרה לתחנת אוטובוס כדי להספיק לאוטובוס הקרוב שמגיע לגראץ. יצא שעשינו את המסלול חזור בקצת יותר מחצי מהזמן של ההלוך וזה לא בדיוק עשה טוב לרן, שגם ככה עם כאבי רגליים מהטרק של אתמול. באמת לא ברור לי החוסר כושר של הבחור הזה. בכל מקרה הגענו לגראץ אחרי שבשל הזמנו מלון שהיה נראה מעולה ובמחיר מצויין. ירדנו מהרכבת והתחלנו ללכת לכיוון המלון. אני יודע שאני חייב להסתפר לקראת החתונה של עדן יום אחרי שאני נוחת ובדקתי במספרה הראשונה שראיתי כמה עולה תספורת גבר. ציפיתי למחיר גבוה אבל פאקינג 52 יורו זה כבר לא ציפיתי. אמרתי לו תודה רבה והמשכנו ללכת. מטר קדימה ראינו עוד מספרה ואמרתי לרן סתם לקטע בוא נבדוק כמה פה. וואלה 25 יורו. החלטתי שאני נכנס על המקום ורן אמר שהוא ממשיך למלון. תוך כדי התספורת הספר שאל אותי מאיפה אני, ופה הייתה הטעות הראשונה במפגש הזה. אמרתי לו שאני מישראל והוא התחיל לשאול אותי לגבי המלחמה. במקום להגיד לו שמע אני לא יודע כלום עזוב אותי באמא שלך, התחלתי להיכנס איתו לעניינים פוליטיים והמילה ג׳נוסייד פתאום נזרקה לאוויר מצד השותף שלו שהזכיר לי בצורה מחשידה את אל ג׳ולאני. אמרתי לו שאין שום רצח עם בעזה (טעות שנייה) וקלטתי שאני כבר מתחיל לקבל מבטים. להגנתי הבחור שסיפר אותי היה נשמע כמו בן אדם שאפשר לדבר איתו, ועדיין טמטום גדול היה כל הסיפור הזה. הסטתי את השיחה לכדורגל ודיברנו על מכבי והופתעתי לשמוע שהוא ידע על המשחק שלנו אתמול. לקראת היציאה הבחור אמר לי שעדיף לי לא לדבר עם אנשים פה עם פוליטיקה בארץ וזה יכול להיגמר מאוד רע. הבנתי שמהרגע הזה והלאה אני ממלטה. רן התקשר אליי תוך כדי התספורת כמה פעמים אז ישר חזרתי אליו כשיצאתי וגיליתי שהקוד של המלון שלנו לא עובד, אז התחלתי ללכת לכיוון שלו רק כדי לגלות שהוא הלך למלון הלא נכון והקוד עובד מצויין כל עוד מקישים אותו בכתובת הנכונה. התארגנו קצת בחדר ויצאנו לנו לחקור את גראץ. לעשות את המסלול של אוהדי כבר לא מספיק היום אז החלטנו לצאת לסיור רנדומלי בעיר כל עוד לא יורד עלינו גשם כמו שכל אתר מזג אוויר יבטיח שיקרה. אז אכלתי לי אחלה של גלידה, ניסינו לקבל מסאג׳ אבל הייתה רק עובדת אחת, וסיימנו במסעדה איטלקית נחמדה עם מלצר שידע אולי 7 שפות. בחזור החלטנו ללכת לקזינו ואחרי סיבוב בחדר לאסוף את הדרכון, נכנסנו פנימה. אני רציתי להגיע למצב שאני נהנה אבל עדיין יוצא עם יותר כסף ממה שנכנסתי. רן היה בגישה של אני בא לשרוף כסף ומה שיהיה יהיה. ישבנו בהתחלה ברולטה והפסדנו בערך מה שהרווחנו. משם עברנו לבלאק ג׳ק ופגשנו את הדילר הכי חמוד שיש בעולם העונה לשם מקס. הוא באמת ובתמים רצה שננצח, וזה ממש הורגש. יצא שניצחתי משהו כמו 10 משחקים ברצף והגעתי לקצת יותר ממאה יורו אחרי שנכנסתי ב23. באמת פסיכי. ואז מקס עזב אותנו והגיע בחור בשם פיליפ שלא רצה בשום פנים ואופן שננצח ואיבדתי את רוב הכסף שלי. החלטתי שאני לוקח הפסקה, כל זה בזמן שרן כבר הוציא את השטר 50 השלישי שלו מהכיס, עד שמקס חוזר. לבסוף סיימתי את הערב בפלוס מכובד מאוד של 9 יורו ורן עם מינוס מכובד אף יותר של 150 יורו. חזרנו למלון, שאהבנו כל כך עד שהארכנו את השהות בו בלילה נוסף, לקראת יום חדש שבו אנו מתכננים לעשות בדיוק את מה שעבד לנו עד כה - לא לתכנן כלום.
יום רביעי
את היום הזה פתחנו עם תקוות גדולות לשחזור מזג האוויר מאתמול כשבפועל ברגע שהסטתי את הוילון הכה בי רקע אפור במיוחד שלא מבשר טובות. אבל כמו שכבר אמרתי, הכל בראש - נחשוב טוב יהיה טוב. החלטנו ללכת לפי התוכנית המקורית והתחלנו את היום בארוחת בוקר טעימה ביותר (בשבילי לפחות) של בייגל מושקע עם גבינה ועגבנייה, סטייל ניו יורק. רן לעומת זאת לקח איזה דייסה לא ברורה שהוא לא סיים חצי ממנה. אם יש משהו שלמדתי מקאמייהר זה שאם יש אופציה לבייגל - לוקחים בייגל. כשיצאנו הבנו שהולך להיות טפטוף מציק לאורך כל היום אז חזרתי למלון בשביל לקחת את המעיל ניילון נגד גשם בזמן שרן חיפש חנות שמוכרת מטרייה. האמת, היה לי ממש נוח להסתובב עם המעיל הזה, למרות שרמת האופנתיות שלו מוטלת בספק ביום טוב. עלינו על הר שלוסברג וצלמנו מהפסגה כמה תמונות נחמדות. ראינו שם מוזיאון שהיה זול מידי מכדי שנוותר עליו אבל מסתבר שגם 5 יורו יכולים להיות יותר מידי בשביל השטות הזאת. רצינו לרדת למטה וגילינו שיש מעלית שיכולה לחסוך מאיתנו את הירידה. האוסטרים החוצפנים האלה רצו איזה 4 יורו בשביל המעלית הזאת. אני ורן הבנו אחד לשני מבט של אין סיכוי בעולם שאנחנו שמים שקל על החרא הזה והתחלנו במסע חזרה של 400 מדרגות. האמת, כיף שיש מישהו שאיתי באותו ראש על שטויות כאלה. בגלל שמזג לא עשה סימנים של שיפור, החלטנו ללכת לקניות citypark שהיה מדורג טוב. מה שלא ידענו זה שאנחנו צריכים לעבור דרך חאן יונס בשביל להגיע לשם. לא היה הכי נעים אבל עברנו את זה. בתוך הקניון עשיתי שיחת וידאו עם אוהדי ואמרתי לו על זה שעברתי דרך שכונה מוסלמית בדרך לקניות ומסתבר שהייתי על רמקול. אימוש איבדה את זה באותו רגע. ״למה אתה עושה את זההההה?????״ ״למה אתה לא זהיר????״ איך אוהדי הפיל אותי. מה שכן היה אחלה של קניון וקניתי בו כמה בגדים נחמדים במחירים טובים. חזרנו לדירה ותכננו את מחר - הולכים לעצור בדרך לוינה במסלול יום נחמד באיזור שנקרא זמרינג שאומר להיות יפה. נקווה למזג אוויר תואם. יצאנו בערב האחרון בגראץ למסעדה מקומית והזמנו שניצל עוף ואורז שהזכיר את הבית, ומשם, איך לא, חזרה לזרועותיו של מקס הדילר בקזינו שזיהה אותנו במהירות (למרות שפיליפ זיהה אפילו מהר יותר). אמרתי לעצמי שאני נכנס במינימום שזה 30 יורו (10 מתוכן הטבה מפעם קודמת) ואם אני מכפיל את הכסף הערב נגמר. חיכיתי מחוץ לשולחן של הבלאק ג׳ק עד שמקס יגיע אבל בשלב כלשהו כבר ויתרתי והחלטתי לחבור לרן שאפילו הרוויח קצת בינתיים ולהצטרף לשולחן. די מהר הכפלתי את הכסף שלי ועמדתי במילה של עצמי והחלטתי לצאת. מה שכן 10 דקות אחרי זה מקס הגיע והייתי חייב להיכנס שוב. הפעם מקס לא ריחם ושדד מאיתנו את הכסף עד למצב שנשארתי עם 20 אחרונים. אז הוא התחלף והגיעה איזה אישה שהייתה נראתה נחמדה מאוד, אפילו יש מצב שגם היא רצתה שננצח. אחר כמה דקות הגעתי למצב שהחזרתי את ה60 יורו שלי ורן איבד את ה50 שלו. שחזור של אתמול. כשבאתי לצאת הכריחו אותי לשחק על ה10 טוקנים שקיבלתי במתנה בכניסה והפסדתי אותם אחרי יד אחת בבלאק ג׳ק (הדילר עם קינג ואס…) סימן יותר טוב מזה לקפל אני כבר לא אקבל. אז יצאתי מאושר עם 30 יורו נוספים בכיס וסגרנו יום אחרון בגראץ.
יום חמישי
אתמול תיכננו לעשות מסלול נחמד באיזור rax שנמצא בין גראץ לוינה, אני הצעתי שנלך לאיזור ההרי עם נופים אלפיים, אבל היה נראה שלקחת את הסיכון של המזג אוויר בגובה של הר זה קצת יותר מידי. אז מצאנו מסלול נחמד לעשות מתחת להר. התחלנו מוקדם את היום והכנו סנדוויצ׳ים למסלול, עלינו על הרכבת ואחרי תנומה קלה (שלי) ברכבת התחלנו את המסלול. היה מדובר ב10 קילומטר עם לא מעט עליות ומורדות ורן אמר כבר מההתחלה שהולכות להיות הרבה עצירות במסלול הזה כי הרגליים שלו כבר ממש תפוסות. הוא אפילו רוצה ללכת למסאג׳ יותר ממני ואני בן אדם שטס בשביל מסאג׳ים. התחלנו את המסלול והוא היה לגמרי מה שציפינו לראות כשהחלטנו ללכת על אוסטריה - הרים גבוהים, נהר זורם המון עצים ובעיקר ירוק מכל עבר. לא יכולנו להפסיק להתפעל מרמת התחבורה הציבורית שלהם, הרכב פשוט מגיעה לכל חור במדינה - אנחנו באמצע פאקינג יער ועדיין שומעים את הגלגלים נעים בקרבתנו. עשינו שם המון תמונות טובות ובאחד המקומות עלינו לפסגה ונהינו מהנוף והשקט. עד שמשפחה רוסית חמודה של איזה 10 אנשים הגיעו והצטופפו איתנו בתצפית הקטנה. היה מצחיק לראות עד כמה הם מתיחסים אלינו כמו אל אוויר שכשהם עשו סלפי משפחתי לא היה נראה שהפריע לאף אחד מהם שאני נמצא באמצע התמונה בין הדוד שנראה כמו פוטין לדודה שנראית כמו פוטין. המשכנו במסלול שלנו וכל פעם תהינו איך אנשים גרים במקומות כאלה באמצע יער בלי גישה לשום דבר, ויותר חשוב - למה תמיד הוילונות שלהם מסתירים את מה שקורה בפנים. כבר הבנו שאנשים פה דפוקים ודברים כמו בובות מלחיצות או פסלים מפחידים משעשעים אותם לגמרי וכבר התחלנו לתהות מה המשוגעים האלה עושים באמצע היער כשעלטה יורדת. בוא נגיד שהיו לנו כל מיני תשובות ללמה לא ראינו פה ילדים. תוך כדי הטיול החלטתי שחייב להטריל קצת את אורלובסקי אז העלתי כמה סטורים ותייגתי אותו כדי לדגדג לו את הFOMO שהוא כל כך שונא ואני אוהב לחגוג עליו. סיימנו בשעה טובה את המסלול והזמנתי לנו מלון אחרון בוינה. כשהגענו עצרנו בתחנת רכבת המרכזית באיזה בר ספורט מרשים מאוד עם עשרות מסכי טלויזיה ששידרו משחקי כדורגל מכל מיני מדינות. ראינו את גלוך הנסיך מנצח עם אייאקס תוך כדי פיצה מיותרת לחלוטין. הגענו למלון ולשנינו היה ברור שלא יוצאים לשום מקום היום, עייפים מידי וגם ככה מתאים לנו קצת זמן של שקט. מחר יש תכנון ללכת לאוקטוברפסט בפארק שלהם, אבל הכל תלוי במתי נקום בבוקר 😅
יום שישי ואחרון
קמנו בבוקר בלי שעון מעורר באיזור 8 וחצי, כשהתכנון הוא לעשות סיבוב קצר בעיר ולהתקדם לכיוון השדה תעופה לקראת הטיסה שלנו בצהריים. ארזנו את המוצ׳ילה שלנו בפעם האחרונה, הפקדנו אותה בקבלה ויצאנו לסיבוב בוינה. היה כיף ומפתיע לראות כמה סטיקרים של דגל ישראל ואפילו שקשקשו מעל סטיקרים נרניה. עצרנו במאפייה ודפקנו עוגת שוקולד טעימה תוך כדי שאנחנו מבטיחים לעצמו להתחיל לקחת ברצינות את הכושר ברגע שחוזרים לארץ. הגענו לארמון הופנברג ונהינו מהאוויר הנקי והשמש שהחליטה להראות את פניה. פתאום נתקלנו בבחור מבוגר עם מקל הליכה לבוש בצורה אלגנטית למדי, מסתובב לו סביב הארמון במסלולים שחוזרים על עצמם. היה לבחור הזה סטייל משגע והדרך שבה הוא הלך הייתה ממגנטת. מן הסתם לא הייתה לנו ברירה אלא לעקוב אחריו ולהבין מה פשר הסיבובים שהוא עושה. ממש כיף שאני ורן באותו ראש בשטויות האלה, בשנייה שהצעתי לעקוב אחריו רן זרם והתחלנו בהטרדה של הבחור המבוגר. תוך כדי שאנחנו פוסעים אחר עקבותיו אנחנו מנחשים את הגיל שלו, משהו בין 70-80. גם הסכמנו שאין מצב שזה משהו חד פעמי שהוא עושה וזה בוודאות ריטואל שחוזר על עצמו מאחר והוא נראה כל כך בטוח בעצמו ויודע בדיוק לאן ללכת. כשהוא חזר לעשות סיבובים במקום שהוא התחלנו את המעקב זה הספיק לרן, שהחליט שהוא חוסך את האירוע ומתיישב תחת עץ מרשים אל מול הארמון. אני לעומת זאת הייתי נחוש להמשיך בעבודת המודיעין חסרת התכלית והמשכתי בעקבותיו. בשלב כלשהו הוא קלט אותי ועצר לרגע ככה שהייתי חייב לעקוף אותו והוא כעת נמצא מאחוריי. הבנתי שאין סיבה יותר להמשיך במשימה ופשוט פניתי אליו ושאלתי אותו שאלה רנדומלית לגבי אוקטוברפסט. הייתה לו אנגלית מרשימה מאוד ביחס לגיל שלו ולעובדה שהמון אוסטרים לא יודעים בכלל אנגלית. הוא היה מחויך מאוד ושמח לענות לי על השאלה. סך הכל מעקב מוצלח. המשכנו משם אל מסעדה בה אכלנו ארוחת בוקר קלה וכשסיימנו חזרנו למלון. התלבטנו אם לקחת מונית או לחזור לשדה עם הרכבת ובגלל שראינו שההבדל עומד על כמה יורואים בודדים לכל אחד החלטנו להתפנק ולהזמין מונית. באפליקציה היה רשום מחיר של 34 יורו אבל העדפנו שהמלון יזמין לנו את המונית כדי שהנהג לא ידע עלינו פרטים. הם אמרו לנו שזה אמור לעלות באיזור ה30 יורו והסכמנו. מה שלא ידענו זה שאחרי שהמונית הגיעה לנתב״ג הנהג הוסיף מס ׳זבביר עליכם׳ בסך 20 יורו ככה ששילמו פי 2 ממה שתכננו. כל הדרך במונית גם דיברנו במבטא רוסי כבד כאילו אם הנהג באמת ערבי הוא לא היה קולט אותנו בשנייה. מצחיק לחשוב מהנקודת מבט שלו מה הוא חשב כשהמבט הרוס נעלם כלא היה כשדיברנו איתו באנגלית. בשדה תעופה לא עשיתי יותר מידי ואני ורן התפצלנו מאחר והייתה לו כניסה לטרקלין של השדה. האמת זה לא הפריע לי יותר מידי וראיתי בנטפליקס סדרה ממש מעניינת על המצוד אחר בן לאדן. הטיסה מתוכננת לנחות פחות או יותר במחצית של המשחק של מכבי נגד סכנין ואני לא מצליח להבין איך זה הגיוני שכל פעם שאני באוויר יש משחק של מכבי. בסדר שטויות כבר יש לי תוכנית לראות את המשחק ההתחלה בלי לדעת את התוצאה כשאני נוחת. בינתיים שמו אותו במושב ליד זוג שהטמבל לידי לא מפסיק להשתעל והחברה שלו לא מפסיקה להתעטש. עזבו מצוד על בן לאדן, צריך לחסל אנשים כאלה. סך הכל טיול מדהים שלמרות חוסר תכנון שגובל בחוסר אחריות משוועת שלי ושל רן נהנו ממש וראינו נופים עוצרי נשימה כמעט בכל יום. אפשר לסמן וי גם על אוסטריה.
אהה וסוף סוף שברתי את הנאחס של 3 טיולים ברצף עם מתקפת טילים / פוגרום תוך כדי (:
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם